כלות וינטג’: כשהעבר הופך לסטייטמנט עכשווי

אין יותר טרנדי מלהיראות על־זמנית. הווינטג’ מחזיר לחופה את הקסם של פעם, עם אסתטיקה שמוכיחה שמה שעבד בעבר – עובד אפילו טוב יותר היום.

---

מאז ומעולם אופנה היא שיחה עם העבר. לא משנה כמה חדשניות יהיו המגמות של הרגע, בסוף אנחנו חוזרות למה שעובד – לתחרה, לקווים הקלאסיים, לאלגנטיות שאינה תלויה בזמן. לכן לא מפתיע שהווינטג’ הפך שוב לבחירה המועדפת על כלות – כי אין דבר יותר עכשווי מלהיראות על־זמנית.

וינטג’ הכוונה היא לא רק לשמלת הכלה שנחה בארון של סבתא בחמישים השנה האחרונות (למרות שזה יכול להיות סטייל רציני). הכוונה היא לאסתטיקה שלמה שמבוססת על השראה מהעבר. זה יכול להיות מראה מתוחכם משנות ה־20, עם גזרות ישרות ותחרה עדינה; סילואט של שנות ה־50, עם מותן צרה וחצאית פעמון דרמטית; או וייב בוהמייני של הסבנטיז, קליל וחופשי. מה שהופך את הווינטג’ לכל כך מיוחד הוא היכולת שלו לספר סיפור – כזה שלא מתחלף מעונה לעונה אלא נשאר נכון תמיד.

כמו כל טרנד, גם הווינטג’ חוזר במחזוריות – אבל הפעם זה הרבה יותר מעוד נוסטלגיה. בעידן של צריכה מהירה וטרנדים שנעלמים ברגע, כלות מחפשות משהו שמרגיש אמיתי, עם עומק. שמלה שנראית כאילו יש מאחוריה סיפור – ולא עוד פריט שנרכש אונליין. הרשתות החברתיות רק חיזקו את זה: כלה רוצה מראה שאי אפשר לשכפל בקלות, לוק עם אישיות שיבדל אותה בפיד ויישאר רלוונטי גם אחרי שהאינסטגרם יחליף טרנד. במילים אחרות – וינטג’ הוא הדרך הכי עדכנית לברוח מהתחלופה הבלתי נגמרת של האופנה.

מאחורי הקאמבק הזה עומדים השמות הגדולים של עולם הכלות. ויויאן ווסטווד היא אולי השם המזוהה ביותר עם כלות וינטג’, בזכות הקורסטים הדרמטיים, החצאיות המנופחות והקריצה לרנסנס שהפכו לסמל של כלה פאשניסטה עם נוכחות היסטורית וחתימה מודרנית. קלייר פטיבון מביאה רוך רומנטי ותחרות צרפתיות שמזכירות אלבומי חתונה ישנים, בעוד ג’ני פקהאם הבריטית מזוהה עם הלוק הגלאמי של שנות ה־20 וה־30, בזכות שמלות מעוטרות חרוזים ונצנוצים עדינים שנראות כאילו יצאו מסצנה של גטסבי הגדול.

מובילת המגמה. וויוויאן ווסטווד

גם בישראל אפשר למצוא פרשנות מקומית ועכשווית לווינטג’. ויוי בלאיש מזוהה עם האסתטיקה הרומנטית־דרמטית שלו – שכבות טול, תחרות עדינות וגזרות שמרגישות כאילו נשאבו מארכיון של אופנת עילית ישנה, אבל תמיד עם טאצ’ עכשווי. ליהי הוד מביאה את הצד הרך והאלגנטי של הווינטג’, עם בדי משי, תחרות בעבודת יד ודיוק בגזרות שיוצר תחושה על־זמנית. ולעומתה ענבל דרור מעניקה לווינטג’ פרשנות זוהרת יותר – שילוב של תחרות קלאסיות עם חרוזים מנצנצים , שמאזכרים את שנות ה־20 או ה־50 אך מתורגמים ללוק מודרני מלא נוכחות.

מביאה את נצד הרך של הווינטג'. ליהי הוד

עיצובים שנשאבו מארכיון של אופנת עילית. ויוי בלאיש

פרשנות זוהרת לוינטג'. ענבל דרור

וכמו בכל טרנד, לא רק המעצבים אחראים על הקאמבק – אלא גם הכלות עצמן. בחודשים האחרונים ראינו את צ’רלי XCX בוחרת בשמלת מיני קורסה של ויויאן ווסטווד, מחווה נועזת לניינטיז שכבשה את הטיקטוק; את ניקולה פלץ־בקהאם לובשת את שמלת הכלה של אמא שלה מהאייטיז במסגרת טקס חידוש נדרים אינטימי עם ברוקלין בקהאם; וגם את הסטייליסטית שרה ווקר, שכבשה את הרשת כשהופיעה למסיבת האירוסין שלה בשמלת החתונה של אמא – בחירה אינטימית, מרגשת וטעונה בסמליות, שהפכה את הווינטג’ לטרנד עם ממד אישי וחם במיוחד.

ניקולה פלץ בקהאם.

שרה ווקר בשמלה הכלה של אמה.

צ'רלי xcx בויויאן ווסטווד

אבל בסופו של דבר, כשמדברים על וינטג’ זה לא נגמר בשמלת הכלה. הסגנון הזה נוגע בכל בחירה ובכל פרט – מהצלם שמגיע עם עם מצלמת פילם ומצלם באווירה נוסטלגית, דרך עיצוב המקום שמקבל טאצ’ של פריטים ישנים, כלי כסף או פרחים בסידורים “של פעם”, ועד הדיטיילס הקטנים: הזמנות בהשראת ארט דקו, טבעת בעיצוב קלאסי או אפילו פלייליסט שמחזיר אחורה בזמן. חתונה בסגנון וינטג’ היא לא רק לוק – היא דרך לספר סיפור.

בסוף, וינטג’ הוא הרבה יותר מאסתטיקה. הוא בחירה מודעת להפוך את החתונה שלך לסיפור עם עומק, שורשים וייחוד – כזה שיש בו עבר והווה, סטייל ונשמה, ובעיקר אמירה אישית שאף טרנד לא יוכל לשכפל.